פוסט זה מוגש תחת:

דגשי דף הבית, מדגישים,
ראיונות וטורים

ביו סמית ‘: “אני לא זקנה, אני פשוט נמשך ככה.”

מאת ביו סמית ‘

מדי פעם זה שוקע פנימה. וכשזה כן, אני עדיין מוצא את הכל כל כך קשה להאמין.

הייתי בשירות קומיקס במשך עשרים ושש שנים.

אני מגשים חלום שהיה לי בהתחשב ב -1963, כאשר בגן המשחקים בבית הספר אמרתי למורה שלי שאני רוצה לכתוב ספרי קומיקס כשגדלתי. מטרה די נשגבת לילד מעיירה קטנה במערב וירג’יניה. המורה שלי אמר לי שאני חייב לחשוב על קו עבודה אחר.

כמו בשיעור, לא הקשבתי לה.

בלילה השני ישבתי כאן ליד שולחני וכתבתי את הגיליון השני של ספר הקומיקס של סוס האפל הקרוב שלי, 200 איש להרוג. חיפשתי התייחסות ועברתי יצירות אמנות, כשזה היכה אותי: אני כותב ספרי קומיקס! (ובכן, אני עדיין מסתדר עם זה.)

יש הרבה אבני דרך בהן אוכל להשתמש כדי לחזור על צעדי לעסק הזה. כמובן שיש מאות ספרי קומיקס שכתבתי. אני תמיד יכול להסתכל ולקרוא אותם מחדש, לזכור, לרוב, איפה הייתי ומה עשיתי כשכתבתי אותם. תמיד די מהנה להמציא זיכרון שלא נבדק זמן מה. זה ייתן לי הזדמנות לקרוא לאמן או לעורך שעבדתי איתו על הספר הזה ולהתעדכן.

ביו סמית ‘, סטן לי סטלקר 1967.

החלק שבאמת מדהים אותי הוא כשאני מתחפר אליו כשהייתי ילד ונזכר שקראתי סוגיות מסוימות של יוצרים שאני מעריץ, ואז חושב שהרבה שנים אחר כך הייתי פוגש אותם, מתיידד עם או אפילו לעבוד איתם. כשגדל קריאה כמעט כל קומיקס מארוול בשנות השישים, שנכתב בעיקר על ידי סן לי, זה מדהים אותי לחשוב שאני אותו אדם שכילד, שלח לסטן לי מכתב עם תמונת בית הספר שלי והוא כתב לי בחזרה בתוך שניים שבועות מודה לי על המכתב שלי ותצלום “דבילי”. אני זוכר שאמא שלי רצתה לדעת מה הוא הצביע על לקרוא לצילום של בנה דבילי. אבל אני, התרגשתי שסטן לקח את הזמן אפילו להסתכל על התמונה שלי.

שנים רבות אחר כך, כשהייתי בשירות ככותב וכסמנכ”ל שיווק, התמזל מזלי לארוחת צהריים עם סטן בפיטסבורג קון, שם היינו אורחים. למרות שהייתי אז מבוגר בוגר מלא, היה חלק גדול ממני שעדיין היה אותו ילד קטן ששלח את התמונה. הסתכלתי מעבר לשולחן ומצאתי את המוח המוחי שאני אכלתי ארוחת צהריים עם סטן לי. זו הייתה תקופה נהדרת עם המון צחוקים וכמה סיפורים מעניינים מאוד של קומיקס, חדשים וגם זקנים. לא יכולתי להתאפק לספר לסטן על לא רק ששלח לו את התמונה, אלא גם להתקשר למשרדי מארוול ביום הולדתי העשירי ולנסות לדבר איתו בטלפון. הגעתי עד פלו שטיינברג, וזה גם היה ריגוש. היא הייתה נהדרת לי להפליא באותו יום ואפילו שלחה לי כמה דברים בדואר. סטן אמר לי שדברים די קרה כל הזמן אז כשמארוול הייתה במגמת עלייה. הוא גם סיפר כמה סיפורים על ילדי התיכון והקולג ‘בעיר ניו יורק שיפלו במשרדים וינסה לראות את סטן ואת כל החבר’ה של השוורים. זה היה כל כך נהדר לשמוע ישירות את הסיפורים האלה מסטן.

זיכרונות שתמיד אהנה מהם.

יחד עם סטן, ישנם המון יוצרים גדולים אחרים שגדלתי והתפעלתי מהכרתי ככל שהעיסוק שלי בקומיקס גדל; רוס אנדרו, ג’ו קוברט, מוריי בולטינוף, דון האק, וויל אייזנר, דיק איירס, סרחיו אראגונס, מארב וולפמן, לן וויין, רוי תומאס, ג’ק קירבי, סם גלנצמן, וכל כך הרבה יותר. כשפרצתי לקומיקס, הייתי צריך להתיידד עם יוצרי הדור שלי שהעניקו לי קבוצת ליבה נהדרת של עמיתים כמו גם חברים ארוכים חיים; אנשים כמו צ’אק דיקסון, טד אדמס, טים טרומן, אדוארדו בררטו, גרהאם נולן, פלינט הנרי, גארי קוואפיץ, אדם קוברט, אנדי קוברט, טוד מקפרלן, ג’ון ק. סניידר, טום לייל, טים הארקינס, מארק שולץ, סקוט איטון, ניל, ניל, טום לייל, טים האקינס, מארק שולץ, אטון, Neil, Neil, Neil, Neil, Neil, Neil, Neil, Neil, Lyle, גיימן, מארק ווייד, ורבים, הרבה יותר.

ברגע שהתחלתי לעבוד אצל טוד מקפרלן וקומיקס דימוי, היה לי מזל להתחבר לדור חדש לגמרי של יוצרים קצת יותר צעיר ממני. זה באמת סיכם את העיסוק שלי עם חברים והשפעות מקבוצות גיל בכל הדורות. אני מאוד נלהב בימינו לעבוד עם כל כך הרבה יוצרים שהם צעירים מספיק כדי להיות בני ובנותיי (עם אורח חיי המלהיב, הם עשויים להיות הבנים והבנות שלי לכל מה שאני יודע). החלק הטוב ביותר בעבודה עם דור צעיר בהרבה הוא ששוב, אני יכול ללמוד אפילו הרבה יותר על שירות יצירתי שאני עדיין אוהב כמו שעשיתי כילד.

אם אתה מעצב צעיר שרק מתחיל בקומיקס, אנא דע שכל דבר יכול לקרות. חלומות הילדות שלך יכולים להתגשם גם כן. באופן אישי, תמיד אוצר את העובדה שאכלתי ארוחת צהריים וארוחות ערב עם סטן לי, האם ג’ק קירבי הראה לי באופן אישי ולשתף איתי ארוחת צהריים בשיקגו קון הראשונה שלי, הפך לחברים קרובים עםדון האק וסם גלנצמן, שהגיעו לבית שלי בהרבה יותר מכמה הזדמנויות. עם הטכנולוגיה של ימינו ושדרות ההוצאה לאור, כל דבר יכול לקרות. לא משנה אם אתה גר ב- Bear Jaw, אלסקה או בלוס אנג’לס, אתה יכול ליצור קומיקס.

מי יודע, יום אחד אתה עלול למצוא את עצמך איתי בארוחת הצהריים … ותוהה לעצמך, “מדוע הפליטה הישנה הזו מנסה להדביק אותי בכרטיסייה?”

ספרי קומיקס …. קרא אותם, קבל אותם, חי ‘אותם.

האמיגו שלך,

ביו סמית ‘

חוות האגרוף המעופפת

www.flesingfistranch.com